שיר אהבה קטנטן

רַק תֵּדַע, חָמוּדִי
שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
גַּם אִם יֹאהֲבוּ אוֹתְךָ
אוֹ לֹא, יִשְׂמְחוּ בְּךָ
אוֹ לֹא, יִפְרְטוּ אוֹתְךָ למִילֵי-מִלִּים
אוֹ יַשְׁלִיכוּ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ
אַתָּה שֶׁלִּי.

מרץ 2019

מודעות פרסומת

דרמה – סיפור קצרצר

ספל הפורצלן העדין התעופף באויר בהילוך איטי. תה בחלב ניתז ממנו לכל עבר ולבסוף נחבט בראשו של דמיאן, שהתמוטט על הרצפה ונשאר שוכב שם. "אידיוט", חשבה לעצמה מרילין, "הוא ראה את זה מגיע. למה הוא לא זז?" כל אדם נורמלי היה מנסה לתפוס את הספל או להתחמק מהפגיעה, אבל דמיאן לא נרתע אפילו. הוא פשוט עמד שם, מודד במבט שקול את מסלולו של הספל ומקבל את גורלו בהשלמה.

היא התקרבה אליו ונעמדה מעליו, ידיה שעונות על מותניה, והסתכלה עליו מלמעלה. "דמיאן", אמרה, "דמיאן, קום. אתה ער דמיאן? אתה עושה לי תרגיל?"
דמיאן לא זע. ממקום עמדה היא ראתה בבירור שהוא נושם, ושהמקום בו הספל פגע לא פצע את העור. בכל זאת, הוא שכב שם.
מרילין ירדה על ברכיה, משחררת תוך כדי את העקב הדקיק של נעלה השמאלית, שנתקע בשטיח העבה. התנוחה הזו הציקה לה. החצאית הצרה התרוממה על ירכיה, והגרבונים הדקים נקרעו בברכיים, היכן שנגעו בשטיח בתוך כתם רטוב וקר של תה. כמובן. "לעזאזל איתך, הרסת לי את התלבושת", סיננה בינה לבין עצמה, תוך שהיא ממששת את לחייו וסוטרת עליהן קלות, לראות אם הוא מגיב.
בן רגע, דמיאן תפס את פרק ידה של מרילין. עיניו עדיין עצומות, היא ראתה את קמטי הצחוק מתרבים סביבן, ואת זויות פיו מתעקלות למעלה, חושפות שיניים בחיוך מתגרה. הוא משך אותה אליו, פיו שואב אליו את פיה, שפתיו מועכות את שפתיה ומורחות את האודם על פניה. היא החלה למחות. "…

קליק.

הטלויזיה כבתה.

מיטל זרקה את השלט על שולחן הסלון בשאט נפש. כמה אפשר עוד לראות מהזבל הזה?
היא הרימה את הספל שלה, זה עם הציור של ההיפופוטם והסדק על השפה. התה בפנים התקרר כבר לפני שעה, ואיים של קרום-תה צפו על פניו ונדבקו לדפנות. היא שתתה את התה השחור והמר בשתי לגימות, ואז קמה בכבדות מהספה והלכה למטבח. שם היא שטפה את הספל היטב, שלא ישאר בו צל של משקע, והניחה בזהירות לייבוש על המשטח, ליד הצלחת והמזלג מארוחת הערב. לאחר מכן ייבשה את ידיה על מכנסי הטרנינג האפורים ומשכה אותם למעלה מפני הגומי הבלוי. בדרך למיטה, היא כיבתה את האור בכניסה ובדקה את כל המנעולים ואת כל החלונות. בחושך המוחלט היא נכנסה למיטה ונרדמה מיד. צריך לקום מוקדם מחר.

סופי טני, פברואר 2019

טבע – סיפור קצרצר

ברונו נהם נהמה גרונית מהדהדת, כחיית טרף בעת ציד. עיניו האדומות התרחבו והוא זינק על גופה של שרלוט בפה פעור, שיניו ננעצות בצווארה וקורעות בבשרה ותולשות את העורק התרדמני שלה ממקומו. פרצי דם התיזו בכוח לכל עבר, מכתימים את כריות הספה, את הקירות ואת התקרה. עיניה של שרלוט הזדגגו בעוד חייה זרמו החוצה בקצב פעימות ליבה ההולך ומאט. ברונו מחה את הדם מפניו בעוד ניביו מתכנסים חזרה אל מחבואם וציפורניו מתקצרות לאורכן היומיומי. הוא הסדיר את נשימתו והביט בצער על חולצתו הקרועה ועל החורבן שסביבו. הוא ניסה לשכנע אותה. עשה כל שביכולתו. למה הן מתעקשות להישאר אצלו לבד אחרי שכולם הולכים?

הוראות עבודה

pen1

אַתְּ יוֹשֶׁבֶת.
אַתְּ עוֹבֶדֶת.
אִמְרִי בְּקוֹל רָם
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת וְעוֹבֶדֶת
חִזְרִי שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וְנִשְׁמִי עֲמֻקּוֹת.

כָּעֵת בְּהִי בְּחָלָל.
פֶּרֶק זְמַן: נֶצַח.

שׁוּבִי אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה.
כִּתְבִי מִשְׁפָּט.
הִשְׁתדְלִי לֹא לִגְנֹב אוֹתוֹ מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר.

הַנִּיחִי אֶת הָעֵט עַל הַשֻּׁלְחָן בִּנְקִישָׁה.
נְשִׁיפָה שֶׁל מֹרַת רוּחַ.

הַפְסָקָה.

 

נובמבר 2017

מבט מהצד

הסיפור הקצרצר הזה הופיע לראשונה כהקדמה למתכון בבלוג שלי באתר סלונה. אתם מוזמנים לקרוא אותו בלי הפרעות.

mirror peach

מבט מהצד

כל חייו הרגיש חיים שהוא תלוש. תלוש מהמציאות, תלוש מרצף אירועים הגיוני שמוביל ממחשבה למעשה לתוצאה הגיונית, תלוש מהטוב שיש לחיים עצמם להציע. תמיד ראה את עצמו מסתכל מהצד – על אחרים וגם על עצמו. בעיקר הסתכל מהצד על עצמו. במפגשים חברתיים ראה מהצד את עצמו משוחח, צוחק עם חברים, מחזר אחרי נשים. בעבודה ראה מהצד את עצמו מגיע למשרד, עובד במרץ ובשקידה במשך שמונה שעות, וחוזר הביתה.
גם בבית היה מתבונן בעצמו מהצד, אבל הקפיד להסתתר מאחורי דלת של ארון, כדי שהוא לא יבחין בו, הרי המקום בבית קטן כל כך ונוכחות של צופה מיד תעורר את חשדו.
יום אחד, תוך כדי שהוא צופה בעצמו מדיח כלים, חיים הבחין שעצמו לא מרוכז במלאכה שלפניו. עצמו נראה מוטרד. לרגע החליקה כוס מידו אל תוך הכיור. חיים פתח לאט את דלת הארון שמאחוריה התחבא, ויצא החוצה. עצמו הסתובב בבת אחת ופניו אל חיים. ההכרה פגעה בשניהם באופן מיידי. הם חייכו בידידות אחד אל האחר, לחצו ידיים, ושבו איש איש אל עמדתו.

אפריל 2016

השיר הזה הוא

הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא רַמָּאוּת
וְגַם זֶה שֶׁלְּפָנָיו.
יוֹם אֶחָד יָבוֹאוּ וְיַגִּידוּ לִי אֶת מְרַמָּה וְזוֹ לֹא שִׁירָה
וַאֲנִי אַגִּיד
זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ
טייק איט אוֹר ליב איט
וְשׁוּרָה קְטוּעָה הִיא לִפְעָמִים
רַק
שׁוּרָה קְטוּעָה.

נובמבר 2017

 

בחלומי

grapevine

כְּשֶׁנִּישַּׁקְתָּ אוֹתִי אָז
בְּאֶמְצַע הַחֲלוֹם
נתְגַּבַּשְׁתִּי עַד גְּדוֹתַי.
הִתְחִיל פִּתְאוֹם לִזְרוֹם לִי הַדָּם בִּקְצוֹת הַשְּׂפָתַייִם
וְיָכוֹלְתִּי לָקוּם וּלְהַמְשִׁיךְ.

 

יולי 2014